רווחה וחוסן קהילתי

ההחלטה החדשה היחידה שאינה מייעדת תקציב לנגב המערבי היא 2941 (תיקון החלטת ממשלה בעניין תוכנית לפיתוח כלכלי חברתי בקרב האוכלוסיה הבדואית בנגב 2022 – 2026). סעיפי התקציב שנועדו לחזק את מערכות הרווחה והחוסן הקהילתי במסגרת החלטות שממוקדות בחברה הבדואית – 1279 ו- 2941 – כוללים תוספת של 72 מיליון ש"ח למחלקות הרווחה ברשויות המקומיות, תקציב של שבעה מיליון ש"ח להקמת מרכז חוסן אזורי שיתמקד בהיערכות לחירום, חוסן קהילתי ובריאות הנפש, ו- 7.25 מיליון ש"ח לטובת בינוי מסגרות רווחה עבור אזרחים ותיקים בעיר רהט. בנוסף הוקצה סכום של 1.6 מיליון ש"ח לפרויקט "מג'לס", שנועד לפתח מנגנון של גישור קהילתי ליישוב סכסוכים בין תושבים וחמולות מהחברה הבדואית, תוך הדגשה שמדובר בעיסוק בסכסוכים שאינם פליליים (חוברת הוועדה המתמדת, פברואר 2025, עמ' 29–34).

מבחינת נתוני הביצוע בשנים 2022–2024, בינוי מסגרות הרווחה ברהט, למשל, הגיע לביצוע של 10% בלבד מתוך התקציב המאושר. סך כל התקציב שיועד לרווחה עמד על כ־71.75 מיליון ש"ח, אך בפועל בוצעו רק כ־35.875 מיליון ₪, כלומר, מחצית מהתכנון. בנוסף, נרשם ביצוע של 3.6% בלבד בבינוי מתקני ספורט, 51.8% בפרויקט "סל ספורט" (שתקציבו הוא 5.95 מיליון ש"ח לשנים 2025-2026 – מתוך מאגר החלטות הממשלה), ושנועד להרחיב את הנגישות לפעילות גופנית וקהילתית^[2]. פרויקט "מג'לס", שמקדם גישור סכסוכים מסורתי בתוך החברה הבדואית תוך הפעלה והסמכה של מוסדות המדינה, לא התקדם ליישום במסגרת החלטה 1279 בשל חסמים בירוקרטיים, וכעת יקודם במסגרת החלטה חדשה 549 שעוסקת שטיפול באלימות ובפשיעה בחברה הערבית.

בדומה לדפוס התקצוב בנושאי העוגן האחרים, גם כאן מרבית התקציב החדש – 1.35 מיליארד ש"ח – מיועד לחבל תקומה וליישובי העוטף של העוטף^[3].

הסכומים הללו מתקצבים, בין היתר, את הפעולות הבאות:

• מענים לטיפולי חוסן ונפש בסך 88.8 מיליון ש"ח
• מענה טיפולי הוליסטי בסך 80 מיליון ש"ח
• התאמת מרכזי חוסן בסך 79.2 מיליון ש"ח
• מענים רווחתיים לטראומה ולשכול בסך 40.65 מיליון ש"ח
• הרחבת כוח אדם ותכניות חוסן בסך 49.32 מיליון ש"ח
• טיפול רגשי, יועצים ומטפלים בסך 15 מיליון ש"ח
• תמיכה בעובדי רווחה ובמערכת הרווחה בסך 86.64 מיליון ש"ח

בתכנית העבודה של מנהלת תקומה הוצגו מדדים כמותיים המעידים על התקדמות השיקום החברתי קהילתי: שיעור חזרת התושבים לחבל עומד על מעל 90% ^[4], ותחושת הקהילתיות עלתה מ־52% ל־55%. נתונים אלה מצביעים על שיפור בתחושת הביטחון החברתי והקהילתי, ומהווים אינדיקציה להצלחת התוכניות המיושמות (ספר תוכניות העבודה הממשלתי 2025, עמ' 154).

באופן כללי, הרשות לפיתוח הנגב מקדמת במשך שנים רבות, תוך מתן קשב מלא לצרכי הרשויות המקומיות, מספר תוכניות בתחומי החינוך הבלתי פורמלי: עידוד מצוינות, ספורט תחרותי וחינוך טכנולוגי. הרשות פועלת תוך יצירת סינרגיה עם פעילויות הרשויות המקומיות, המובילה לניצול יעיל וממוקד של משאבים לטובת תושבי הנגב.

ממצאי הסקר: עמדות בקרב תושבי הנגב ביחס לרווחה ולחוסן קהילתי

39% מהמשיבים ענו שהם מרוצים מחיי הקהילה בנגב. מסתמנת מגמת עליה במספר התושבים המרוצים מתחום זה, כשבשנה שעברה עמד מספר המשיבים על 36%, ובשנת 2022 על 30% מהמשיבים.

11% מהמשיבים ענו שאינם מרוצים מחיי הקהילה בנגב, לעומת כמעט 10% שענו כך בשנה שעברה ו- 14% שענו כך ב- 2022. השנה ישנו פער של 28% בין המרוצים לאלו שאינם מרוצים. נתון זה מתאים גם לנתון לפיו 57% מהמשיבים ענו שהם מרוצים או מרוצים מאד מחייהם בנגב.

24% מהמשיבים חושבים שחלה הרעה במערכת הרווחה בשנים האחרונות.