תשתיות

הכוון למדיניות לאומית לפיתוח תשתיות בנגב

תכניות אסטרטגיות, ספרי עבודה ומסמכים נוספים מצביעים על אתגרים, חסמים והזדמנויות לקידום תחום התשתיות בנגב.

על אף שיותר משיבים בסקר ענו שחלה הטבה בתחום תשתיות הדיור ממשיבים שענו שחלה הרעה בתחום, יש עדיין צורך לגבש תוכנית ייעודית לפתרונות דיור ושיקום פיזי בטווח הביניים בעקבות אירועי ה- 7 באוקטובר. מנהלת תקומה נדרשת לפעול להשלמת הבנייה והטיפול בתקלות בקיבוצים חצרים, רביבים ורוחמה, וכן להסדרת פיקוח ובקרה אפקטיביים על התשתיות בשכונות החדשות^[4].

המשרד לבינוי ושיכון פועל להפעלת הסכמי מסגרת להאצת הוצאת היתרי בנייה תוך סיוע במימון תשתיות, ולקידום פרויקטים לפיתוח תשתיות במרקם הוותיק. במסגרת תכניות הממשלה מתוכננת השקעה בפיתוח תשתיות דיור רחבות היקף בדגש על שיקום חבל תקומה וסיוע לקהילות שנפגעו ופיתוח מגרשים ותשתיות למגורים ביישובים קיימים וחדשים, וכן פיתוח תשתיות למרכזי שירותים^[5].

בהקשר של תשתיות תחבורה, נראה שהעובדה שמספר דומה של משיבים חשבו שחלה הטבה או הרעה בתחום משקפת את הנעשה בשטח. בדו"ח מבקר המדינה נטען שיש לפעול להסדרה מיידית של המענה הבטיחותי לפנייה לחניון רעים ולגבש מענה למסעפי תחנות אוטובוס ציבוריים בצומת בארי ובצומת רעים^[6]. קיימות מספר תכניות לפיתוח תשתיות תחבורה:

• תכנית "מחברים את ישראל": משרד התחבורה מוביל תוכנית זו בדגש על פיתוח רשת רכבות מהירות, מרכזי תחבורה משולבים ופיתוח BRT. התוכנית כוללת הרחבה והקמת רשת רכבות מקריית שמונה ועד אילת^[7].
• תכניות להשקעות בצירי תנועה ארציים: שדה התעופה רמון, נמל אילת, ותחנת רכבת בדימונה, הנחשבים נכסים משמעותיים לפיתוח התחבורה בנגב^[8].
• שדרוג המסילה בין באר שבע לדימונה ורכבת לאילת נתפסות כהזדמנויות חשובות להסעת תושבים ולשחרור עומסי תנועה^[9].
• התוכנית האסטרטגית לנגב המערבי מציעה פיתוח בסביבת תחנות הרכבת וחיבור לרשתות התחבורה העירוניות ורשתות השבילים^[10] .

ביחס לתשתיות אנרגיה, בהתאם למידע שהתקבל ממשרד האנרגיה והתשתיות, המסמכים שנאספו מעידים על תכניות לחיזוק משק האנרגיה, החשמל וקידום אנרגיה מתחדשת. התכניות כוללות פעולות לחיזוק משק הגז, לחיפוש מאגרים חדשים, וקידום תכנית לפיתוח תשתיות דלק וגז פחמימני מעובה (גפ"מ), להגדלת כושר הייצור של משק החשמל ולבניית ויישום מנגנון לתמיכה בחוסן אנרגיה ביישובי חבל תקומה^[11].

קיים פוטנציאל גדול לייצור אנרגיה מתחדשת בנגב. התכנית האסטרטגית לנגב המערבי מציעה תכנון על בסיס אנרגיה מתחדשת^[12]. בנוסף, קווים קיימים ומאושרים של צינורות גז עוברים בנגב המזרחי, עם תכנון להרחבה^[13], וישנם מתקני אגירה כחלק ממדיניות אנרגיה מתחדשת בנגב המערבי^[14].

בהקשר של תשתיות מים, ביוב ופסולת, אחד היעדים המרכזיים הוא אישור תכנית אב למשק המים, הביוב והקולחים^[14]. אתגר נוסף הוא פיתוח מתקני טיהור שפכים על ידי רשות המים, ושיקום נחלים בחבל תקומה על יד המשרד להגנת הסביבה^[16]. ביחס לכלכלת פסולת, הנגב המזרחי הוא מרכז לאתרי פסולת רבים. תכנית האב לפיתוח הנגב המזרחי רואה בפסולת מנוע לצמיחה ולתועלות כלכליות. התכנית ממליצה לרתום תקציבים לקידום תשתיות אשכוליות לטיפול בפסולת ולהקים תשתית תעשייתית העושה שימוש בתוצרי מיון הפסולת^[17].

יש גם מספר הזדמנויות לקידום התשתיות בנגב, ביניהן מעבר בסיסי צה"ל לנגב, שיוצר ביקושים ופוטנציאל לשיפור תשתיות תנועתיות, ומחזק את תפיסת הנגב כ"שדה מחקר" לחדשנות. הנגב מהווה שדה מחקר ייחודי לחיפוש פתרונות לסוגיות אקולוגיות עולמיות, עם פוטנציאל למיתוג כ"חממה טכנולוגית" בתחום הפסולת, והימצאותו של כוח אדם רב הזמין לעבודה בחברה הבדואית, המהווה פוטנציאל אזורי.

לצד ההזדמנויות קיימים גם חסמים, ביניהם מצב התחלתי של תשתיות ירודות וחסרות בתחום התחבורה; קצב הקמת מתקנים ותשתיות לטיפול בפסולת בנגב גבוה ביחס לאזורים אחרים, אך בפועל ישנו פער בין המדיניות לביצוע; אי התאמה בין הרגולציה לבין קידום פתרונות; חשש מתיוג הנגב כ"פח האשפה" של ישראל במקום כמוקד לניהול פסולת חדשני ואיכותי; ריבוי תשתיות (כגון חשמל) שפוגעות בנוף^[18].

לאור הממצאים שפורטו מעלה, ובפרט הירידה המתמשכת בהשקעה בתחום בשנים האחרונות, המלצת הדו"ח היא לגבש תכנית חומש לתשתיות מים, אנרגיה ותחבורה לכלל הנגב, עם תקציבים ייעודיים של לפחות 2 מיליארד ש"ח בשנה כדי לעמוד ביעדי הפיתוח והצמיחה הדמוגרפית. זאת, תוך אימוץ ההצעות בתכניות קיימות של אשכול נגב מזרחי ואשכול נגב מערבי בתחום התחבורה.