הדו"ח לזקן לשנת 2025 מציג תמונת מצב עדכנית של היקף ומגמות ההשקעה הממשלתית בנגב, והוא משמש כלי בקרה ציבורי וממשלתי לפיתוח הנגב, על כלל תושביו. השנה נבחנות בדו"ח עשרים החלטות ממשלה המצויות עדיין בתוקף, וכוללות מחויבויות תקציביות לשנים 2025–2029 בהיקף כולל של כ-13.9 מיליארד ש"ח. בנוסף נותח היישום של שבע החלטות שהיו בתוקף בשנים 2023–2024 וזוהו חסמים מערכתיים המעכבים את היישום.

הדו"ח שלפניכם מציג מהלכים של שיקום ובחינה מחדש של סדרי עדיפויות מרחביים בעקבות מלחמת "חרבות ברזל". הוא מצביע על אתגר מהותי במדיניות ההשקעה של הממשלה בנגב. העובדה שחלק מהתכניות הקיימות צפויות להסתיים כבר בסוף השנה הבאה מצביעה, מצד אחד, על מגמת האטה בהתחייבויות הממשלה התקציביות לנגב. עם זאת, החלטת ממשלה 3303 חדשה לנגב המערבי אושרה ותבוצע עד סוף 2029. על פי הממצאים, כ- 70% מהתקציבים המאושרים צפויים להיות ממומשים עד סוף 2026, ואם הממשלה לא תקדם החלטות חדשות, היקף ההתחייבויות לשנים הבאות ירד באופן חד – מ־2.34 מיליארד ש"ח בשנת 2027 לכ־282 מיליון ש"ח בלבד בשנת 2029. משמעות הדבר היא כי החל מ־2027 צפוי פער משמעותי בהשקעות הממשלה בנגב, העלול להוביל לעצירה בתנופת הפיתוח שנבנתה בשנים האחרונות. בפן החיובי, החלטת ממשלה חדשה המיועדת למטרופולין באר שבע נמצאת בתהליך עבודה, והשלמתה צפויה בחודשים הקרובים. העבודה על החלטה זו מרוכזת ע

בהיעדר תכניות לפיתוח כלל הנגב, עלולים להיווצר פערים פנימיים: מרבית ההתחייבויות התקציביות מרוכזות באזור הנגב המערבי במסגרת החלטת תקומה (1699) ונגזרותיה, שהתקבלו לאחר אירועי ה־7 באוקטובר 2023, וכן במסגרת החלטות ייעודיות לשיקום, חיזוק ופיתוח “העוטף של העוטף”. יחד, החלטות אלו מהוות למעלה מ־91% מכלל ההשקעות החדשות בנגב. כ־8.6% מההשקעות מופנות לחברה הבדואית בנגב, שעדיין סובלת מפערים חברתיים, כלכליים ותשתיתיים משמעותיים, הכוללים משבר זהות, ערכים ואמון מול הרשויות. המהלך לגיבוש החלטת המשך לפיתוח הרשויות הבדואיות אמור לתת המשך מענה לצרכים אלה. במקביל, יתר אזורי הנגב – אילת וחבל איילות, מטרופולין באר שבע והנגב המזרחי – זוכים לתכניות מעטות ולהקצאות תקציביות מצומצמות מאוד, המהוות פחות מחצי אחוז מכלל ההתחייבויות התקציביות.

האתגר השני שהדו"ח מצביע עליו, הינו הצורך לייצר תמהיל מגוון יותר של השקעות בתחומי החיים השונים, כדי להבטיח צמיחה דמוגרפית בת-קיימא. בפרט, נדרש חידוש של ההשקעה בפיתוח כלכלי, תעסוקה, וביטחון אזרחי. נכון להיום, ישנם פערים בולטים בהקצאות בין תחומי המדיניות השונים, והללו יגדלו עוד יותר משנת 2026 ואילך. תחום התשתיות נותר התחום בעל המשקל התקציבי הגבוה ביותר ומהווה כרבע מסך ההתחייבויות הכולל, בעיקר בשל השקעות גדולות בשיקום תשתיות ביישובי חבל תקומה, בשל המלחמה. התחום החברתי קהילתי מקבל כ־11% מכלל ההתחייבויות, והוא גדל השנה בעיקר בשל צורכי השיקום והחוסן הנפשי בעקבות אירועי אוקטובר 23. תחום הביטחון האישי, לעומת זאת, הצטמצם בצורה חדה – היקף ההתחייבויות מחוץ לתקומה ירד לכ־39.6 מיליון ש"ח בלבד, שהם פחות מחמישית מהיקף ההתחייבויות שנרשם בשנה שעברה. נתון זה מתכתב עם הממצא מהסקר בקרב תושבי הנגב, לפיו 44% מהמשיבים מודאגים ממצב הביטחון האישי שלהם. בתחום הכלכלה והתעסוקה נרשמה ירידה דומה, כאשר התקציב המיועד לפיתוח שוק העבודה, חדשנות ותמיכה בעסקים קטנים ובינוניים עומד השנה על כ־100 מיליון ש"ח בלבד (ללא החלטת תקומה ונגזרותיה), לעומת 387 מיליון ש"ח בשנת 2022.

נתוני הסקר השנתי שערך הדו"ח בקרב תושבי הנגב משקפים מציאות חברתית מורכבת. 57% מהמשיבים העידו כי הם מרוצים מחייהם באזור – נתון יציב ביחס לשנה שעברה אך נמוך מהנתון שנרשם ב־2022 (65%). עם זאת, 52% מהמשיבים הביעו חוסר שביעות רצון מאפשרויות התעסוקה, ו־52% נוספים ציינו כי הם שוקלים לעזוב את הנגב – עלייה חדה לעומת 38% בשנה שעברה. כמחצית מהם הדגישו כי תמריצים כלכליים, הרחבת אפשרויות התעסוקה והטבות מס הם הגורמים שיכולים להשפיע על החלטתם להישאר.

בתחום הביטחון האישי, כמעט מחצית מהמשיבים (44%) דיווחו על דאגה קבועה או גבוהה לביטחונם האישי – נתון דומה לשנה שעברה אך גבוה ביחס לתחושת הביטחון הארצית. הגורמים המדאיגים ביותר בעיני התושבים הם המצב הביטחוני מול עזה (39%) והבטיחות בדרכים (38%). נוסף על כך, הסקר מצביע על פערי אמון בין קבוצות האוכלוסייה בנגב: 58% מהמשיבים הבדואים הביעו נכונות להיפגש עם יהודים, לעומת 28% בלבד מהמשיבים היהודים שהביעו נכונות דומה. פער זה מעיד על אתגר עומק של אמון ושייכות בין הקהילות, שמשפיע ישירות על תחושת הביטחון האישי והחברתי.

בבחינת יישום ההחלטות נמצאה עלייה קלה – מ- 81% בשנת 2024 ל- 83% יישום והוצאה לפועל של תקציבי ההחלטות השנה. יש להניח, כי יש התחזקות הדרגתית של גופי התכלול בהובלת משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי והרשות לפיתוח הנגב שתפקידם ליזום ולעודד פיתוח כלכלי בנגב, לתאם בין משרדי הממשלה, הרשויות והגופים העוסקים בנגב – ויחד עם  מנהלת תקומה, הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים, הרשויות המקומיות והאשכולות האזוריים. עוד נמצא כי שיעורי ביצוע גבוהים יותר נרשמו בהחלטות שזכו לליווי בין משרדי צמוד, בעוד שבתחומים בהם אין גוף מתכלל (כגון תשתיות תחבורה), נרשמו עיכובים וחסמים בירוקרטיים משמעותיים. תחום התשתיות, על אף היקף התקציב הגבוה, סובל מהצטמצמות ההשקעות מחוץ לחבל תקומה, ובתחום הכלכלה ניכרת ירידה הדרגתית בהצלחה ביישום של תכניות התעסוקה וההכשרה, במיוחד לאור ריבוי האתגרים בחברה הבדואית.

מפרק הצמיחה הדמוגרפית עולה כי הנגב מצוי בתקופת שינוי מואצת. בעשור האחרון מספר התושבים בכלל הנגב כמעט הכפיל את עצמו. נרשמה צמיחה ניכרת ביישובים כמו נתיבות (גדלה בכ- 60% ממספר התושבים ב- 2015), אופקים (גדלה בכ- 45%) וירוחם (גדלה בכ- 20%), לצד יציבות דמוגרפית בערים המרכזיות. קצב הגידול באוכלוסייה הבדואית נותר גבוה, והאזור כולו מתמודד עם אתגרים הנובעים מהתרחבות מהירה של אוכלוסייה צעירה. בהתאם לכך ממליץ הדו"ח להמשיך ולפתח תשתיות תחבורה, חינוך ותעסוקה איכותית, שיתמכו בצמיחה הדמוגרפית ויבטיחו את השתקעות התושבים לאורך זמן.

מתוך סך הממצאים עולה כי נדרשת מדיניות ממשלתית חדשה שתבטיח את המשך ההשקעות והצמיחה בכלל הנגב, ונדרשת ראייה מתכללת מחודשת. יש לגבש בהקדם תכניות חומש רב שנתיות שיבטיחו רציפות תכנונית וביצועית מעבר לשנת 2026, ובפרט מחוץ לחבל תקומה. לאור זאת, ההחלטות שנמצאות כיום בתהליך עבודה, אם אכן תתקבלנה, יתנו מענה רציף לפיתוח הרשויות הבדואיות בנגב ולמטרופולין באר שבע. חסרות החלטות המשך לאזור הנגב המזרחי, לאילת ולחבל איילות. יש לחזק את גופי התכנון והביצוע הנמצאים בשטח, ולהדק את מנגנוני שיתוף הפעולה והתיאום הבין משרדי לעמידה ביעדים, הגברת השקיפות התקציבית ולקשר הדוק יותר מהתווית המדיניות הממשלתית וקבלת ההחלטות ועד לביצוע בפועל ברשויות ובשטח.

בנוסף ממליץ הדו"ח להרחיב את ההשקעות בתחומי הכלכלה, התשתיות והביטחון האישי, תוך מעבר ממענקים נקודתיים למיזמים רב־שנתיים המשלבים את המגזר העסקי, הרשויות המקומיות והאקדמיה. בנוסף, מומלץ להרחיב את הסיוע לעסקים קטנים ובינוניים, לעודד פתיחת סניפים של חברות טכנולוגיה וייצור מתקדם בפריפריה הדרומית, ולהקים מנגנון קבוע לתיאום בין רשות החדשנות, משרד הכלכלה והמנהלות האזוריות על מנת לבנות תשתית תעסוקה יציבה שתשמש מנוע צמיחה אזורי לטווח הארוך. לצד זאת נדרשת השקעה מתמשכת בחוסן החברתי והקהילתי של תושבי הנגב, כחלק בלתי נפרד מתפיסת הפיתוח הכוללת.

כמאמר הזקן, "בנגב ייבחן עם ישראל". הדו"ח שלפניכם משקף זאת במבט על התחזקות וצמיחת הנגב בשנים האחרונות – אך גם עם תמרור אזהרה, כי המשך הפיתוח תלוי ביכולתה של הממשלה להפוך את תנופת השיקום בחבל תקומה לתוכנית לאומית כוללת לנגב כולו – כזו שמבוססת על שוויון הזדמנויות, ראייה רב־שנתית ושותפות אמיתית בין מוסדות המדינה, הרשויות המקומיות, החברה האזרחית והמגזר העסקי.