בחינת יישום החלטות הממשלה

כאמור, שיעור הביצוע הגבוה לא בהכרח אומר שרוב תקציב ההחלטה מומש. כדי לוודא זאת, יש לבחון האם בוצעו סעיפים עתירי תקציב.

לדוגמא, במסגרת החלטה 1279 (התכנית לפיתוח כלכלי חברתי בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב 2022-2026), בוצעו המשימות הבאות:

• סעיף ב10ב, שמקצה 50 מיליון ₪ (60 במקור, זהו הסכום לאחר קיצוץ של 15% במסגרת החלטה 1274) לפרויקטים של תשתיות מים ביוב ביישובי הבדואים בנגב

בהחלטה 1416 לעידוד צמיחה דמוגרפית ופיתוח כלכלי בר קיימא ביישובים באזור הנגב המזרחי בוצעו:

• סעיף 8ח, במסגרתו הוקצו 14.4 מיליון ₪ להקמת מרכז חדשנות באחת מהרשויות הכלולות בהחלטה
• סעיף 2א, שמקצה כ- 4 מיליון ₪ לעידוד השקעות הון בתיירות (עידוד הקמה והרחבה של בתי מלון וכן השבה והסבה של מבנים לבתי מלון ברשויות ההחלטה)
• סעיף 1ח, שמקצה כ- 40 מיליון ₪ למענקי פיתוח לרשויות. משרד הפנים ביצע 22 מיליון ₪ מתוך הקצאה זו לתוכנית לחיזוק והעצמת רשויות ההחלטה

בהחלטה 4662 (תכנית רב-שנתית לפיתוח העיר אילת וחבל איילות) בוצעו:

• סעיף 3א, במסגרתו הוקצו 120מיליון ₪ בין השנים 2020 ל- 2024 לטובת תכנון ופיתוח תשתיות תיירות באילת ובחבל איילות
• סעיפים 2ד ו- 2ה שהקצו 15.9 מיליון ₪ לשדרוג תשתיות רפואה באילת ובחבל איילות. אלו כללו ביצוע עבודות תשתית להכשרת מנחת המסוקים בבית החולים יוספטל באילת כמנחת אזרחי, והקמה ולהפעלה של שירותי רפואה מרחוק באילת

במסגרת החלטה 1699 (התכנית האסטרטגית לשיקום, לחידוש ולפיתוח חבל תקומה ואוכלוסייתו לשנים 2028-2024), בוצע:

• סעיף 2א10, במסגרתו הועברו 120 מיליון ש"ח בשנת 2024 לטובת הרחבתו של מתקן לטיהור שפכים בשדרות-שער הנגב

דוגמאות לחסמים לביצוע משימות

בשיחות שנערכו עם גורמים הרלוונטיים ליישום הסעיפים בהחלטות שנסקרו ברשויות, באשכולות ובמשרדים הממשלתיים, זוהו מספר חסמים ואתגרים מרכזיים ליישום תקציבים והחלטות ממשלה בנגב:

• מיעוט בתקציבים אזוריים פוגע בפיתוח שירותים אפקטיביים לאזורים שלמים בנגב או בהקמת מנועי צמיחה גדולים. פיזור התקציב בין הרשויות בלבד מונע חלק מהפעילויות הללו כיוון שלכל רשות אין מספיק תושבים שיצרכו את השירות או ישתמשו במנוע הצמיחה. תחומי הבריאות והתחבורה עלו כתחומים מרכזיים שדרושה בהם חלוקה תקציבית שונה מזו הקיימת היום.
• קושי בניצול קולות קוראים.
• יכולות ביצוע בשלטון המקומי הדורשות שיפור.
• ניסוח סעיפים בהחלטות הממשלה באופן שמאפשר שימוש גמיש בכספים פוגע בהשגת מטרות ההחלטה, כיוון שהכספים משמשים לפעילויות שלא משיגות את יעדי התכנית. במקביל, סעיפים שהקצו כספים לגופים מסוימים נוצלו בשיעור נמוך מאד.
• חוסר אמון בין השטח לממשלה – אירועי 7 באוקטובר, בצירוף תהליכים נוספים, העמיקו חוויות של העדר אמון בין התושבים, הרשויות והממשלה. במציאות של חוסר ודאות ושינויים תכופים ברמה החברתית והביטחונית, עולה קושי מתמשך מצד גורמי ביצוע ממשלתיים לשמר קשרים ולפתח תהליכים עם שותפים מקומיים וחברתיים. כאשר מתקבלות החלטות ממשלתיות הנתפסות כמנוגדות לעמדת בעלי העניין בשטח, משבר האמון מחריף ומקשה על קידום הסוגיות והיעדים הכלולים בהחלטות הממשלה. סוגיה זו עלתה במיוחד בהקשר ליישום תכנית החומש לחברה הבדואית.
• מעברים תכופים של גופי הביצוע תחת משרדים ממשלתיים שונים – חסם זה עלה במיוחד בהקשר לאגף לפיתוח חברתי כלכלי של החברה הבדואית, שבעבר היה כפוף לרשות הבדואים, לאחר מכן עבר בין משרדי הכלכלה, הרווחה, השוויון החברתי וכיום ממוקם במשרד התפוצות. ריבוי המעברים יצר בעיות ברכש, בהתקשרויות, בקליטת עובדים ובשלל היבטים הנוגעים להעדר תשתיות ארגוניות אשר הקשו על יכולת הביצוע של המשרד. המעבר הצפוי של מנהלת תקומה לשדרות עלול גם הוא לייצר חוסר יציבות בעבודתה.