מצב השקעות המדינה בפיתוח הנגב נובמבר 2025 - תשפ"ו

כלכלה ותעסוקה

הכלכלה והתעסוקה מהווים את אחד המפתחות העיקריים לצמיחה דמוגרפית בנגב. בשנה שעברה יותר תושבים באזור הביעו חוסר שביעות רצון מההזדמנויות המוצעות בתחום זה בהשוואה ל- 2022, וציינו את התחום הכלכלי כגורם המרכזי שיסייע להם להישאר בנגב.

פרק זה מראה שהצרכים שעלו בדו"ח הקודם לא טופלו, שכן היקף ההתחייבויות התקציביות של הממשלה בתחום הכלכלה והתעסוקה בנגב ירד אף יותר בהשוואה לשנים קודמות (מבלי לקחת בחשבון את החלטת תקומה ונגזרותיה). מצב זה מורגש היטב בקרב תושבי האזור, וגם השנה רוב המשיבים ציינו את התחום הכלכלי כתחום שממנו הם לא מרוצים בחייהם באזור.

החלטות ממשלה בתחום הכלכלה והתעסוקה

החלטות הממשלה מייעדות סך של 936.56 מיליון ש"ח בתחום הכלכלה והתעסוקה בנגב עד שנת 2029.

התחייבויות בתחום הכלכלה והתעסוקה

ההשקעה אמורה להיות מיושמת בסכומים שנתיים די דומים עד שנת 2028, תוך ירידה מתונה בסכום בכל שנה. רק החלטה אחת מזרימה כספים חדשים בתחום הכלכלה והתעסוקה בנגב בשנה זו – החלטה 3303 (התוכנית לשיקום ופיתוח יישובי הנגב המערבי לשנים 2025-2029) שמקצה 133.97 מיליון ש"ח, המהווים 14% בלבד מסך כל ההתחייבויות להשקעה בתחום. שאר הכסף אמור להגיע מהחלטות שהתקבלו בשנים קודמות ושיסתיימו ברובן עד שנת 2026. אם לא יתקבלו החלטות חדשות, ההשקעה בתחום הכלכלה והתעסוקה תעמוד על סך 4.5 מיליון ש"ח בלבד בשנת 2029.

התחייבויות בתחום הכלכלה והתעסוקה לפי החלטות ממשלה

ללא החלטת תקומה (1699) ונגזרותיה, התקציבים המיועדים לתחום הכלכלה והתעסוקה בנגב עומדים על סך של 100 מיליון ש"ח עד לשנת 2026.

בשנת 2022 הממשלה התחייבה להשקיע 387 מיליון ש"ח בפעולות בשוק העבודה, חדשנות ויצירת הזדמנויות תעסוקה עד 2026, ובשנת 2024 עמדו ההתחייבויות התקציביות של הממשלה בתחום זה על סך של מעל 200 מיליון ש"ח עד לשנת 2026 (ללא החלטת תקומה).

הנתונים מעידים על ירידה הדרגתית בהיקף ההתחייבויות התקציביות של הממשלה בתחום זה בנגב.

התחייבויות תקציביות בתחום הכלכלה והתעסוקה (ללא החלטת תקומה ונגזרותיה)

מתוך ה- 100 מיליון ש"ח שהוקצו השנה:

כ- 80 מיליון ש"ח מיועדים לחברה הבדואית במסגרת החלטה 1279 (תכנית לפיתוח כלכלי חברתי בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב 2022-2026 ותיקון החלטת ממשלה) והחלטה 2941 (תיקון החלטת ממשלה בעניין תוכנית לפיתוח כלכלי חברתי בקרב האוכלוסיה הבדואית בנגב 2022 – 2026).
13 מיליון ש"ח לנגב המזרחי במסגרת החלטה 1416 (תכנית לעידוד צמיחה דמוגרפית ופיתוח כלכלי בר קיימא ביישובים באזור הנגב המזרחי).
2 מיליון ש"ח לחיזוק ולפיתוח תחום הבריאות באזורי הנגב והגליל (החלטה 1407).
4.5 מיליון ש"ח לתוכנית רב שנתית לפיתוח הדרום – עדי נגב (החלטה 827).

התחייבויות בתחום הכלכלה והתעסוקה ללא תקומה ונגזרותיה

התקציבים מיועדים למגוון פעולות. לדוגמא:

מימון למרכז תעסוקה לאנשים עם מוגבלות – 2 מיליון ש"ח (החלטה 827)
עידוד ייצוא בנגב המזרחי – 1.7 מיליון ש"ח
קידום עסקים קטנים ובינוניים בנגב המזרחי – 3.2 מיליון ש"ח
סיוע לעסקים קטנים ובינוניים בחברה הבדואית – 4.6 מיליון ש"ח
משיכת מעסיקים בשכר גבוה בנגב המזרחי – 3.2 מיליון ש"ח
הטמעת חדשנות ועידוד צמיחה בנגב המזרחי – 4.4 מיליון ש"ח
הכשרות מקצועיות בנגב המזרחי – 5.4 מיליון ש"ח
פיתוח אזורי תעשייה בחברה הבדואית – 19 מיליון ש"ח
שיפור מיומנות עבודה, הכשרה טכנולוגית והגברת היצע עובדים מקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב – 8.3 מיליון ש"ח

במסגרת החלטה 1279, התכנית לפיתוח כלכלי חברתי בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב 2022-2026, החלק הארי של התקציב מיועד לשיפור מיומנויות עבודה והכשרה טכנולוגית (30.65 מיליון ש"ח). במסגרת זו מופעלים מרכזי ריאן המציעים הכשרות תעסוקתיות וחיזוק הוראת העברית, לצד הכשרות טכנולוגיות להנדסאים והנדסאיות בתחומים מתקדמים. תכנית אשב"ל נועדה לשלב סטודנטים בדואים במסלולי הנדסאים כדי לשפר את סיכוייהם להשתלב בשוק העבודה, ותכניות שנת מעבר לצעירים מעניקות לנוער בדואי הכוונה ותמיכה מקצועית^[1].

בחוברת הוועדה המתמדת שעוקבת אחר יישום ההחלטה, דווח בפברואר 2025 כי התקציב מיועד גם לפעולות הבאות:

השתתפות בשכר עובדים לטובת הגדלת מספר המועסקים (20 מיליון ש"ח)
מסלולי הון מתקדם – הקצאות לשדרוג הפריון והייצור (10 מיליון ש"ח)
השקעות בפיתוח אזורי תעשייה, בהיקף של 57.5 מיליון ש"ח, המשתתפות בהוצאות יזמים להקמת אזורי תעשייה חדשים
הוקצו 14 מיליון ש"ח לקידום עסקים קטנים ובינוניים באמצעות הסוכנות לעסקים קטנים
משרד הפנים מפעיל מסלול ייחודי לפיתוח כלכלי ברשויות המקומיות הבדואיות. התקציב הכולל עומד על 232.5 מיליון ש"ח, מתוכם 150.5 מיליון ₪ יועדו ישירות לתכניות בתוך הרשויות, כאשר חלק מהתקציב מחולק בתחרות ("תיחור") בהתאם לעמידה ביעדים כלכליים^[2]

עד 2024 מסלולי התעסוקה של משרד הכלכלה בוצעו במלואם (100%), אך פיתוח אזורי תעשייה התקדם רק ב־39.1%, ומסלולי ההון התקדם ב־28%.

במשרד העבודה, הפעלת מרכזי ריאן ותכנית אשב"ל יושמו בשיעור של 56.7%, בעוד שתכנית מעגלי תעסוקה של שירות התעסוקה הושלמה ב־63.7%. לעומת זאת, תכניות לנוער בהובלת רשות הצעירים הגיעו רק ל־20% ביצוע^[3].

חלק מהחסמים ליישום שנמצאו במחקרי הערכה הם:

שליטה נמוכה בעברית
מחסור בניסיון תעסוקתי
מחסור במסגרות טיפול בילדים
נגישות בעייתית לתושבי יישובים לא מוסדרים^[4]
קשר ישיר בין מצוקות רגשיות לבין קושי להשתלב בשוק העבודה^[5]

מקרה מבחן

הצלחה בפרויקט בתחום התעסוקה בחברה הבדואית

במסגרת החלטה 1279, הרשות לחדשנות הוציאה קול קורא ייעודי וראשון מסוגו להכשרות מקצועיות בתחומי ההייטק. במסגרת הפרויקט, שיושם בשנתיים האחרונות, הוכשרו למעלה מ- 200 משתתפות ומשתתפים בתחומי ההייטק בתקציב של שישה מיליון שקלים, בשילוב מימון נוסף מצד חברות וארגוני ההכשרה שזכו במכרז. ארגונים וחברות אלו – אלביישן אדיוקיישן, עמותת פורסא אוניברסיטת בן גוריון ומט"ח – גייסו, מיינו והכשירו את המשתתפים בהכשרות שונות ובקבוצות. הפרויקט מסייע למסיימי ומסיימות ההכשרות להשתלב בשוק ההייטק ולתרום לפיתוחו בנגב. כיום הוצא קול קורא פתוח, גם הוא בהובלת הרשות לחדשנות והאגף הכלכלי חברתי, להקמת מרכז חדשנות בתחום ההייטק באחת הרשויות הבדואיות בנגב בעלות של 10 מיליון ש"ח. בנוסף, הרשות לפיתוח הנגב יוזמת, מניעה ומפקחת על מספר פרויקטים באופן ישיר ובשילוב הרשויות המקומיות בתחומי תעסוקה מגזרית מגדרית בקרב נשים בדואיות ואוכלוסיות מוחלשות, אשר הניבו תוצאות ניכרות במספר יישובים בנגב. תהליך זה נמצא בתחילתו, וראוי יהיה להשקיע בו ולהפנות אליו משאבים מתאימים.

מקרה מבחן

ביצוע חלקי בפרויקט בתחום התעסוקה בחברה הבדואית

במסגרת החלטה 1279, הוקמו אזורי תעשייה בחורה, רהט, וכעת האזור בכסייפה נמצא בשלבי הקמה. חסם מאד מרכזי להקמת אזורי תעשייה הוא תביעות הבעלות, במסגרתן אנשים טוענים לזיקה לקרקע שעליה אמור לקום האזור. בשל סוגייה זו, אזורי תעשייה לא הוקמו למרות שיש להם תקציב קיים בתל שבע ובאום בתין. בנוסף, הרשות לפיתוח הנגב יוזמת, מניעה ומפקחת על מספר פרויקטים באופן ישיר ובשילוב הרשויות המקומיות בתחומי תעסוקה מגזרית מגדרית בקרב נשים בדואיות ואוכלוסיות מוחלשות, אשר הניבו תוצאות ניכרות במספר יישובים בנגב. זה תהליך שנמצא בתחילתו ומן הראוי להשקיע בו ולהפנות אליו משאבים מתאימים.

מקרה מבחן

הצלחה בפרויקט בתחום הכלכלה והתעסוקה

רשות החדשנות, באמצעות המשרד לנגב, גליל וחוסן הלאומי, העניקה מענקים לחברות שפתחו סניפים בפריפריה. התמריצים הללו לא הסתכמו במימון שכר העובדים באזור הנגב בלבד, אלא גם אפשרו לגופים אזוריים בתחום התעסוקה לנהל את התקציבים, לפנות לחברות נוספות וליצור מודעות להזדמנויות שהנגב מציע. גופים כמו תכנית High Tech Growth, בהובלת DeserTech ומרכז החדשנות האקלימית (שהוקם על ידי קרן מיראז' ושותפיה), סייעו בפתיחת סניפים חדשים בערים אופקים ובאר שבע. מעבר לפתיחת הסניפים עצמם, קמפיין ההסברה של התוכנית הגיע ל־60 חברות, מתוכן 10 חברות הביעו רצון להתקדם בכיוון זה, ולבסוף שתיים אכן פתחו סניפים בנגב. מהלך זה ממחיש את הפוטנציאל הגבוה של חברות לייצר פעילות עסקית בנגב כאשר מתקיימים התנאים הנכונים.

מקרה מבחן

הצלחה בפיתוח מוצרי תיירות ושיתוף עסקים קטנים

הרשות לפיתוח הנגב הוציאה קול קורא של מיזמי תייירות בנגב. במסגרת זאת פותחו מוצרי תיירות שונים ומגוונים על ידי הרשויות המקומיות, תוך הדגשת שיתוף עסקים קטנים במסגרת זאת. כתוצאה מכך, כ- 600 עסקים קטנים שולבו בפרויקט. בנוסף, הרשות לפיתוח הנגב יזמה וקידמה תמיכות לפרויקטים מחוללי צמיחה בקרב 11 רשויות מקומיות ברחבי הנגב. הפרויקטים, בתחום הבריאות, הטיפול, התעסוקה, מו"פ וטכנולוגיה, הם בעלי השפעה על התעסוקה ומפיקים תוצרים משמעותיים ביחס לרווחת התושבים ולצמצום הפערים בין יישובי הנגב לאזור המרכז.

כמו בתחום הביטחון, גם בתחום הכלכלה והתעסוקה ההחלטות שמקצות את התקציב הגדול ביותר הן תקומה ונגזרותיה בעקבות המלחמה:

החלטה 1699 (התוכנית האסטרטגית לשיקום, לחידוש ולפיתוח חבל תקומה ואוכלוסייתו לשנים 2028-2024) מקצה 701.9 מיליון ש"ח
החלטה 3303 (תוכנית לשיקום ופיתוח יישובי הנגב המערבי לשנים 2025-2029) מקצה עוד 133.9 מיליון ש"ח

בתחום שוק העבודה, תקציבים אלה כוללים את הפעולות הבאות:

שיקום תעסוקה בחבל תקומה בסך 114.9 מיליון ש"ח. « סיוע בהשתלבות בשוק העבודה בסך 168 מיליון ש"ח.
סיוע לעסקים קטנים ובינוניים ב- 172 מיליון ש"ח.
קידום של שיקום עסקים ותעשייה ב- 35 מיליון ש"ח. « חיזוק חוסן תעסוקתי ב- 36 מיליון ש"ח.
תמיכה ותגבור תכנית צעירים ב- 15 מיליון ש"ח.
הפעלת מרכזי הכוון תעסוקתי ב- 6.99 מיליון ש"ח.

בתחום הכלכלה, התקציב מיועד, בין היתר, לתמיכה ותכנון פרויקטים (75 מיליון ש"ח), עידוד ופיתוח עסקים קטנים ובינוניים (14.7 מיליון ש"ח) וחיזוק תשתית לגוף מתכלל של צמיחה כלכלית (3 מיליון ש"ח).

מידע ממשרדי ורשויות הממשלה

במסגרת איסוף המידע מהרשויות וממשרדי הממשלה, משרד התיירות מסר מידע על פעילותו ליישום החלטות ממשלה כמו גם השקעות נוספות בנגב. פעילות זו רלבנטית מאד בתחום הכלכלה, במיוחד לאור הממצא בסקר הארצי, שנערך במקביל לסקר האזורי^[6] ושהראה ש- 52% מהמשיבים בכל הארץ רואים את הנגב כמקום טוב לטיול ולחופשה.

במסגרת החלטה 462 לחיזוק החוסן האזרחי בשדרות וביישובי "עוטף רצועת עזה" לשנים 2023-2024 והחלטה 1699 לשיקום, לחידוש ולפיתוח חבל תקומה ואוכלוסייתו לשנים 2028-2024 לאחר אירועי 7 באוקטובר, משרד התיירות השקיע בפיתוח תשתיות תיירות ציבוריות ובקידום יוזמות שיווקיות בהיקפים משמעותיים.

בשדרות וביישובי העוטף הוקצו כ־10.8 מיליון ש"ח לפרויקטים דוגמת טיילות, מתחמי תוכן ופעילויות קהילתיות המחזקות את החוסן המקומי, לצד קמפיינים שיווקיים לעידוד תיירות לאזור.
בהחלטת תקומה הוקצו 3.5 מיליון ש"ח להפעלת חממות תיירות עבור יזמים ורשויות שנפגעו מהמלחמה, תוך מתן שעות ייעוץ וליווי עסקי, ונפתח מהלך לתכנון סטטוטורי של מיזמי תיירות חדשים בחבל.

במסגרת החלטת ממשלה 1416 לעידוד צמיחה דמוגרפית ופיתוח כלכלי בר קיימא ביישובים באזור הנגב המזרחי תוכננה השקעה נרחבת במלונאות, ייעוץ ותשתיות תיירות.

בשנים 2023–2024 אושרו מענקים בהיקף של כ־13.4 מיליון ש"ח להרחבת מלון ולהקמת כפר נופש במצפה רמון. לא הוגשו בקשות מערד, דימונה או ירוחם.
הוקצו מאות שעות ייעוץ באמצעות חממות תיירות ליזמים ורשויות מקומיות, ובעיקר לערד שקיבלה את הנתח הגדול ביותר.
בתחום התשתיות הציבוריות הוקצו 3.75 מיליון ש"ח לשנה אך בפועל כבר ב 2022–2024 הושקעו מעל 44.8 מיליון ש"ח בפרויקטים גדולים במצפה רמון, ערד, ירוחם ודימונה, כולל קו המצוק, סינגל אופניים, פיתוח אגם ירוחם ופארק ירוחם. בכך עלה היקף המימוש בהרבה על התחייבות הממשלה המקורית.

החלטת ממשלה 4662 משנת 2019 קבעה תקציב של 190 מיליון ש"ח לפיתוח תיירות באילת וחבל איילות בשנים 2020–2024, אך בפועל השקיע משרד התיירות יותר- כ־301 מיליון ש"ח שהם כ־158% מהסכום שנקבע בהחלטה.

ההשקעות כללו:

שדרוג נרחב של טיילות, חופי רחצה ומרחבים ציבוריים, וכן פרויקטים ייעודיים בטיילת הצפונית, בחוף הדקל ובמעבר אלמוג
הוקצו תקציבים לפיתוח תשתיות חוף חדשות ולשדרוג אתרי נופש קיימים, תוך יצירת תנאים להקמת מתקני מלונאות נוספים
קודמה הסדרה סטטוטורית שהסירה מגבלות גובה לבנייה בסמוך לים, מה שאפשר להרחיב משמעותית את היקף הבנייה המלונאית בעיר
הופעלו קמפיינים שיווקיים בהיקף של כ־21 מיליון ש"ח לעידוד תיירות חורף, כולל אירועי תרבות, ספורט ופנאי

ממצאי הסקר: עמדות בקרב תושבי הנגב ביחס לכלכלה ותעסוקה

57% מהמשיבים מרוצים מחייהם בנגב, בדומה למספר המשיבים המרוצים בסקר של השנה שעברה. עם זאת, מספר המשיבים בשנים 2024 ו- 2025 נמוך ממספרם ב- 2022, אז 65% מהמשיבים היו מרוצים או מרוצים מאד מחייהם בנגב. ניתן להניח שמתקפת ה- 7 באוקטובר מהווה גורם לירידה המתמשכת בשביעות הרצון מהחיים בנגב.

על אף שמעל מחצית מהמשיבים מרוצים מחייהם באזור, 52% מהמשיבים הביעו אי שביעות רצון מאפשרויות התעסוקה בנגב ומההזדמנויות הכלכליות שהאזור מציע. גם נתון זה כמעט זהה למספר המשיבים שהביעו אי שביעות רצון מתחום זה בשנה שעברה (51.91%), ובהתאמה גדול ממספר המשיבים שענו כך ב- 2022 – 29%.

בדומה לשנה שעברה, גם השנה הממד הכלכלי מהווה גורם מרכזי להשארת תושבים באזור. מתוך 329 משיבים ב- 2025, 172 (52%) ענו שהם שוקלים לעזוב את הנגב. בשנה שעברה, מתוך 341 משיבים, 130 ענו שהם שוקלים לעזוב את הנגב (38%). זהו גידול של 14% במספר השוקלים לעזוב בהשוואה לשנה שעברה.

50% ממי ששוקלים לעזוב ענו שפתרונות כלכליים יסייעו להשאירם בנגב: 24% ציינו את הצורך בהטבות מס, 15% ציינו את הצורך בהרחבת אפשרויות התעסוקה ו- 11% ציינו את הצורך בתמריצים כלכליים אחרים.

הכוון למדיניות לאומית לפיתוח כלכלי ותעסוקתי בנגב

חיזוק קבוצות כלכליות אזוריות המבוססות על נכסים מקומיים, יתרון תחרותי ברור וגישה לשווקים גלובליים הוא מגמה חיובית ההולכת ומתפתחת בישראל, בהלימה למודלים בינלאומיים כגון פיתוח כלכלי מבוסס קלסטרים (Michael Porter) ורובעי חדשנות (Brookings Institute). כלים ממשלתיים כמו מנהלת הצמיחה במשרד הכלכלה, לצד תכניות אסטרטגיות של רשות החדשנות ומשרדים נוספים, משקפים בניית מנועי צמיחה אזוריים בעלי מומחיות, שמסוגלים להתחרות בשווקים בינלאומיים. עם זאת, כדי לייצר אימפקט משמעותי באמצעות מנועים אלה, יש להרחיב את חיזוק הקבוצות הכלכליות בקנה מידה אזורי, ולתמוך בהם באמצעות מימון רב־שנתי ודרך מנגנוני מימון מתקדמים וחדשניים, כך שמודלים מוצלחים לא יישארו מוגבלים לערים או לתכניות בודדות, אלא יהפכו למנועי צמיחה אזוריים רחבים ומתמשכים.

בנגב יש מנועי צמיחה מרכזיים בסגנון המדובר, כמו תעשיית הדזרטק, אשר לה יתרון תחרותי ייחודי לנגב – שילוב בין תנאי מדבר, ידע אקדמי ויזמות טכנולוגית. יתרון זה ממקם את האזור כמגרש ניסוי טבעי לפיתוח פתרונות גלובליים בתחומי האקלים, החקלאות, המים והאנרגיה, עם פוטנציאל לייצוא ידע ולקבלת השקעות בינלאומיות.

מרכיב פוטנציאלי נוסף של הזהות הכלכלית האזורית ושל מיתוג מדברי ברור לנגב הוא כלכלת התיירות והאירוח, שמהווה מנוע תעסוקה משמעותי לנגב, במיוחד ביישובים כפריים וחקלאיים המאפשרים פיתוח עסקים קטנים וחיזוק החקלאות. לכלכלת התיירות והאירוח יש פוטנציאל למשוך מאות אלפי מבקרים בנגב בשנה. לשם כך נדרשת מדיניות יזומה מצד הממשלה הכוללת הקצאת קרקע ייעודית למתחמי מלונאות ואירוח, השקעה בתשתיות גישה ותמיכה ייעודית בעסקים קטנים בתחום האירוח, הקולינריה והתיירות כחלק משרשרת ערך אזורית.

לצורך פיתוח בתחום ההייטק בנגב, על הממשלה להרחיב תמריצים ייעודיים: זיכויי מס לחברות, סבסוד צוותים הפועלים מהאזור, הקמת תשתיות עסקיות ומרכזי תעסוקה חדשים והפחתת חסמי רגולציה לחברות הפותחות שלוחות בנגב. תמריץ נוסף הוא הזרמת תקציבים ישירות לחברות וליזמים המודעים לצרכים העסקיים ויכולים למנף השקעה ציבורית באמצעות הון פרטי.

החלטת הממשלה הצפויה לגבי באר שבע צריכה להמשיך לבסס את התנופה סביב רובע החדשנות, צמוד לאוניברסיטת בן גוריון ופארק ההיי טק הסמוך, המעסיק מעל 2,000 עובדי טכנולוגיה, ולבנות על מרכזי החדשנות הפעילים בו – בהם Synergy7, ומרכז החדשנות דזרטק לאקלים. לצד ניצול מעבר אלפי משרתי יחידות המודיעין של צה”ל לנגב בשנת 2026 כעוגן אסטרטגי לטאלנט, חדשנות והון אנושי איכותי.

במקביל, יש ‏להמשיך ולעודד עוד השקעות בתשתיות טכנולוגיה בקנה מידה גדול כגון מרכזי דאטה, תשתיות AI ואנרגיה מתחדשת – תחומים בהם הנגב יכול להפוך למוקד הובלה לאומי ואף בינלאומי.

מבחינת תעסוקה, עידן ה-AI פותח גישה לאלפי משרות מרחוק ובשכר גבוה. לפי דו”ח רשות החדשנות לתעסוקה בהיי־טק לשנת 2025, חברות היי טק ישראליות מעסיקות כ־440 אלף עובדים בחו”ל, לעומת כ־400 אלף בישראל, בעוד 8,300 עובדי היי טק עזבו את ישראל בשנה החולפת – כ־2.1% מכוח העבודה בענף. גם הסטה של חלק קטן מהמשרות הגלובליות הללו לתושבי הנגב עשויה לחולל אימפקט כלכלי משמעותי ומתמשך.

כדי לאפשר צמיחה בקנה מידה רחב, יש לאמץ מודלים חדשניים של מימון משולב (Blended Finance) המשלבים הון ממשלתי, הון פילנתרופי נוטל סיכון והון השקעות פרטי. גופים כמו קרן מיראז׳ משמשים כשותף המסוגל להזרים הון גמיש ומאפשר ניסוי והוכחת היתכנות ביוזמות בשלב מוקדם, על מנת לייצר בסיס להרחבת המודל על ידי הממשלה והסקטור הפרטי בהמשך.

לאור הממצאים שהוצגו, הדו״ח ממליץ לעגן בהחלטת ממשלה ובחוק התקציב ל־2026 מסגרת רב שנתית של לפחות 250 מיליון ש״ח בשנה – לא למימון פרויקטים נקודתיים, אלא כבסיס מתמשך לחיזוק מנועי הצמיחה האזוריים של הנגב. התקציב ייועד לתמריצים לחברות לפתיחת פעילות והעסקת תושבי נגב, להקמת מוקדי תעסוקה בפריון גבוה, לפיתוח תשתיות טכנולוגיה וחדשנות ולחיזוק עסקים קטנים ובינוניים כחלק משרשרת ערך אזורית. לצד זאת, יש להפעיל מנגנוני מימון משולב כדי להגדיל את היקף ההון הזמין, להפחית סיכון מצד יזמים ולתרגם את היתרון התחרותי של הנגב לצמיחה בקנה מידה לאומי.