"אג'יק – מכון הנגב" הינו ארגון ערבי-יהודי שהוקם בנגב לפני למעלה מ- 25 שנה ע״י מייסדות שותפות, ויויאן סילבר ז״ל ואמל אל סאנע אלחוג'וג'. כיום פועל הארגון כשחקן מדיניות שגם מפתח וגם מפעיל בפריסה ארצית תכניות לקידום חינוך בלתי פורמאלי ולפיתוח קהילתי בר קיימא בחברה הערבית בכלל, ובחברה הבדואית בנגב בפרט. עוד פועל הארגון, לצמצום פערים בחברה הערבית כתשתית הכרחית לקידום חברה משותפת בישראל.
פעילות הארגון מחברת בין הידע, הצרכים והחוזקות הקהילתיות בחברה הערבית לבין תהליכי עיצוב מדיניות בפועל, מתוך תפיסה לפיה האתגרים החברתיים עמם מתמודדת מדינת ישראל – כמו גם הפתרונות להם – תלויים בבניית מרחבי חיים משותפים, שיוויוניים המאפשרים לערבים ויהודים לחיות ביחד תוך הכרה ושמירה על זהותם ותרבותם ובמתן תפקיד מרכזי לאזרחים בעיצוב עתידם.
השותפות ב"דוח לזקן 2026" נובעת בדיוק מתפיסה זו: החלטות ממשלה, תקציבים ותוכניות פיתוח הם אמצעי ולא מטרה, והמבחן המרכזי שלהם הוא המידה שבה הם מחוללים שינוי ממשי בחיי היומיום של התושבים. לראשונה, כולל הדוח נספח ייעודי שמביא לידי ביטוי את הקול הערבי-בדואי בנגב ומציג תמונה מורכבת של פערים בין התוכניות על הנייר לבין חוויית התושבים בשטח – לצד פוטנציאל הצמיחה והזדמנויות משמעותיות, ובראשן ההערכה הגבוהה לתוכניות לקידום צעירים והשכלה. שילוב קול זה והבאת נקודת המבט הקהילתית והאזורית לתהליך מדגישים את החשיבות הקריטית של ביסוס מענים המותאמים לצרכי השטח, כנדבך חיוני לצמיחתו ולשגשוגו של הנגב כולו כמרחב בטוח ומשותף.
סלימאן אלעמור
אילן עמית
מנכ"לים שותפים
בנגב חיים יותר משלוש מאות אלף בדואים, לפי נתוני רשות הבדואים, אך החברה הבדואית כמעט אינה מיוצגת בסקר הראשי, שהופץ בעברית ובפאנל אינטרנטי. כדי לשמוע אותה במישרין הופץ שאלון נפרד בערבית, ובו עשרים שאלות הליבה המשותפות לכל הגרסאות ועשר שאלות ייעודיות על ההחלטות הנוגעות לחברה הבדואית: הסדרת ההתיישבות, הקרקע, היישובים החדשים, התשתיות, התעסוקה והרשויות המקומיות.
כל ההשוואות בנספח הן בין 217 המשיבים הבדואים לבין 630 משיבי ארבעת האזורים שבגוף הדוח יחד: חבל תקומה והעוטף, היישובים הסמוכים לו, הנגב המזרחי ואילת. שאלות הליבה זהות בנוסחן ובסדרן בשני השאלונים, ולכן אפשר להשוות ביניהן ישירות.
על השאלון ענו 217 משיבים, 182 נשים ו-34 גברים, ורובם צעירים. שאלות הגיל, המצב המשפחתי, ההשכלה והתעסוקה לא הוצגו לכלל המשיבים, ולכן החיתוכים לפיהן אינם מוצגים בנספח.
מתוך 239 שורות בקובץ הגולמי הוצאו 22: שלוש שורות כפולות, שמונה משיבים שענו "לא יודע" או "לא רלוונטי" על כל השאלות, תשעה שסימנו תשובה זהה כמעט לכל השאלות, משיב אחד מתחת לגיל 18 ומשיב אחד המתגורר מחוץ לנגב. כללי הניקוי זהים לאלה של הסקר הראשי, למעט סינון משך המענה, שאינו אפשרי משום שהשאלון לא תיעד אותו.
המדגם מול אוכלוסיית שמונה עשר היישובים המוכרים
יישוב | משיבים | % במדגם | % באוכלוסייה |
|---|---|---|---|
רהט | 59 | 33.1% | 32.5% |
חורה | 51 | 28.7% | 9.5% |
שגב-שלום | 22 | 12.4% | 6.8% |
ערערה-בנגב | 9 | 5.1% | 8.9% |
לקיה | 9 | 5.1% | 8.0% |
כסיפה | 10 | 5.6% | 9.0% |
תל שבע | 8 | 4.5% | 10.4% |
אחד עשר הכפרים במועצות האזוריות | 10 | 5.6% | 14.9% |
האחוזים מחושבים מתוך 178 המשיבים המתגוררים בשמונה עשר היישובים הבדואים המוכרים, והיעד הוא חלקו של כל יישוב באוכלוסייתם לפי הלמ״ס. 39 משיבים נוספים אינם בטבלה: 21 תושבי כפרים ויישובים מחוץ לשמונה עשר היישובים המוכרים, ובהם א-זרנוג, ח׳שם זנה, ואדי אל-נעם וביר אל-משאש, ו-18 משיבים שציינו את באר שבע כמקום מגוריהם.
המדגם אינו מייצג את החברה הבדואית. הנשים הן 84% מהמשיבים, לעומת 52% באוכלוסייה, ורובן צעירות. חורה ושגב-שלום מיוצגות ביתר, ותל שבע, כסיפה, ערערה-בנגב, לקיה והכפרים במועצות מיוצגים בחסר. שקלול שיתקן פערים כאלה היה מעניק לחלק מהמשיבים משקל עצום, ולכן הממצאים מוצגים כפי שהם, כתיאור עמדותיהם של המשיבים.
ציוני הנושאים: החברה הבדואית מול שאר הנגב
נושא | בדואים | משיבים | שאר הנגב | הפרש | מובהקות |
|---|---|---|---|---|---|
הרגשת ביטחון | 3.06 | 199 | 3.15 | -0.09 | לא מובהק |
שירותים מוניציפליים | 2.62 | 181 | 3.01 | -0.39 | מובהק |
טיפול ברווחה | 2.95 | 169 | 3.02 | -0.07 | לא מובהק |
תעסוקה | 2.51 | 189 | 2.53 | -0.02 | לא מובהק |
תפקוד הממשלה (נבחן בנפרד) | 2.18 | 167 | 2.41 | -0.23 | מובהק |
המשיבים הבדואים נמוכים משאר הנגב בכל ארבעת הנושאים, אך הפער מובהק רק בשירותים המוניציפליים, 2.62 לעומת 3.01. בהרגשת הביטחון, בטיפול ברווחה ובתעסוקה הפערים קטנים, פחות מעשירית נקודה, ואינם מובהקים. גם בתפקוד הממשלה, המוצג בנפרד, הבדואים נמוכים משאר הנגב באופן מובהק, 2.18 לעומת 2.41.
הפירוק לשאלות מראה שהפער אינו אחיד. הפערים הגדולים ביותר לרעת המשיבים הבדואים הם בשירותים העירוניים השוטפים, 2.51 לעומת 3.53, פער של נקודה שלמה, ובתחושה שהמדינה עומדת מאחורי התושבים, 2.05 לעומת 2.93. אחריהם הכוונה להישאר באזור (3.24 לעומת 4.08), ההבטחות לפיתוח (1.96 לעומת 2.59), המענה לצורכי הדיור (2.24 לעומת 2.85) והמענה בטראומה ובבריאות הנפש (2.32 לעומת 2.81). כל הפערים האלה מובהקים, וכך גם נוכחות השיטור והאבטחה (2.62 לעומת 3.05), ההשקעה השוויונית (2.09 לעומת 2.33) ושביעות הרצון ממדיניות הממשלה (1.98 לעומת 2.21).
בשתי שאלות המשיבים הבדואים גבוהים משאר הנגב באופן מובהק: התחבורה הציבורית (3.02 לעומת 2.58) והשיפור בשירותי הבריאות (2.99 לעומת 2.53). בשני התחומים כוללת תוכנית 1279 פרקים ייעודיים. גם בתחושה שהקול נשמע המשיבים הבדואים גבוהים מעט (2.37 לעומת 2.23), אך ההבדל אינו מובהק.
הממצא הבולט ביותר הוא הכוונה להישאר. בשאר הנגב 75% רואים את עצמם גרים באזור גם בעוד חמש שנים, וכאן 45% בלבד. יותר משליש מהמשיבים הבדואים, 35%, אינם רואים את עצמם באזור בעוד חמש שנים, כמעט פי שלושה מבשאר הנגב (12%). יש לזכור שרוב המשיבים צעירים, בשלב שבו המעבר ללימודים ולעבודה מחוץ ליישוב שכיח.
שיעורי התשובות השליליות גבוהים במיוחד בשאלות תפקוד הממשלה: 71% אינם מרוצים או מרוצים במידה מועטה ממדיניות הממשלה, 70% אינם מאמינים שהבטחות הפיתוח יקוימו, ו-66% אינם חשים שהמדינה עומדת מאחוריהם. בכל אחת משלוש השאלות האלה, רק כעשירית בוחרים בציון 4 או 5. בדיור התמונה דומה: 61% מדרגים את המענה לצורכי הדיור ב-1 או ב-2.
בביטחון האישי התמונה מתפצלת: 46% חשים ביטחון במידה רבה או רבה מאוד, אך 51% מדרגים את נוכחות השיטור והאבטחה ביישוב ב-1 או ב-2. התושבים חשים ביטחון במרחב המוכר להם, אך אינם רואים בו את נוכחות המדינה.
מספר התחומים שבחרו המשיבים לא היה אחיד, ולכן התרשים מציג את חלקו של כל תחום מתוך בחירותיו של כל משיב, כך שלכל משיב משקל שווה. ההשוואה לשאר הנגב נעשית באותו אופן. ביטחון ומיגון וחינוך מובילים גם כאן וגם בשאר הנגב, ובשיעורים גבוהים יותר: ביטחון ומיגון 27% לעומת 18%, וחינוך 24% לעומת 19%. במקום השלישי בא תחום הבריאות, בשיעור זהה לזה של שאר הנגב (16%). הפער הבולט הוא בתעסוקה ובפיתוח הכלכלי, שחלקם 7% בלבד, פחות ממחצית מחלקם בשאר הנגב (17%). גם התחבורה נבחרה בשיעור נמוך יותר (6% לעומת 9%), ואילו הדיור והתשתיות והרווחה נבחרו בשיעורים דומים לאלה של שאר הנגב.
ההבדל בין סוגי היישובים מובהק סטטיסטית (p = 0.004)
ההבדל בין רמות ההכנסה מובהק סטטיסטית (p = 0.031)
החיתוך החשוב ביותר הוא סוג היישוב. תושבי הכפרים במועצות ובפזורה נותנים לתפקוד הממשלה 1.64, לעומת 2.27 בעיירות הקבע. אלה התושבים שההחלטות על הסדרת ההתיישבות נוגעות בהם ישירות, והם המאוכזבים ביותר. גם ההכנסה משנה: מי שהכנסת משק הבית שלו סביב הממוצע ומעלה נותן 2.55, לעומת 1.96 בקרב מי שהכנסתו הרבה מתחת לממוצע, אך הקבוצה הראשונה קטנה, 20 משיבים. ההבדלים לפי מין ודתיות אינם מובהקים. בחיתוך המין הקבוצה הגברית קטנה, 21 משיבים בלבד, ויש לקרוא אותו בזהירות.
הבלוק הייעודי עוסק בשתי חטיבות מדיניות. הראשונה היא הסדרת ההתיישבות והקרקע, שבה עוסקות החלטות 704 ו-3101, ההחלטה על הקמת היישובים החדשים ופרקי התשתית של תוכנית החומש 1279. השנייה היא הפיתוח הכלכלי והתעסוקה, בעיקר פרקי התעסוקה והצעירים בתוכנית 1279 ובתיקונה בהחלטה 2941. שאלה עשירית עוסקת בקיצוץ התקציב השוטף של הרשויות הבדואיות.
קבוצות השאלות בבלוק החברה הבדואית
קבוצה | מספר שאלות | ממוצע | משיבים |
|---|---|---|---|
הסדרת ההתיישבות והקרקע | 6 | 2.09 | 166 |
פיתוח כלכלי ותעסוקה | 3 | 2.71 | 173 |
החלטה 704
תוכנית לקידום הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב 2023 עד 2025 30.6.2023
מיקוד מאמצי התכנון, ההסדרה והאכיפה באזורי חורה, מרעית, רהט וביר הדאג׳, הוצאה של עד 1,200 היתרי בנייה למגורים על בסיס תשתית זמנית, השלמת השיווקים לריבוי הטבעי והאצת אזורי התעשייה.
החלטה 3101
הסדרת ההתיישבות בשטחי תביעות הבעלות ביישובי הקבע 5.6.2025
מתווה תמורות לפשרות עם תובעי הבעלות, כפיילוט בכסיפה, מרעית, סעוה, אבו תלול ולקיה, ובהמשכו הליכי הפקעה ואכיפה. ההחלטה קובעת גם מענה תשתיתי מקומי לתקופת הביניים, בתקציב של עד 5 מיליון ש״ח בשנה בשנים 2026 עד 2028. הקול הקורא הראשון פורסם ב-2026.
החלטה 1362
הקמת עיר בדואית חדשה והכרה בשלושה יישובים 10.4.2022
הכרה ברח׳מה, בח׳שם זנה ובעבדה ואישור הקמתה של עיר בדואית חדשה, צעד שלא נעשה שנים רבות.
החלטה 1279
תוכנית החומש לחברה הבדואית: פרקי ההתיישבות והתשתיות 14.3.2022
מימון להפעלת מרכזי השירותים הזמניים לתושבי הפזורה המיועדים ליישובים החדשים, 15 מיליון ש״ח, וסכום חד פעמי של 35 מיליון ש״ח לתשתיות ולדרכי גישה למרכזים. בנוסף, פרויקטורים ללוות את הקמת שלושת היישובים החדשים, ותוכניות מים וביוב ביישובים בהיקף של 220 מיליון ש״ח.
מה הסקר בודק
רשות הבדואים מדווחת על כאלף הסכמי הסדרה ועל קרוב לאלפיים מגרשים שפותחו מאז החלטה 704 (נספח ד). הבלוק בודק אם הביצוע מורגש אצל התושבים.
הסדרת ההתיישבות והקרקע 6 שאלות | 166 משיבים
שש השאלות נעות יחד באופן הדוק מאוד, ומודדות את תפיסת מדיניות ההסדרה כמכלול: ההכרה, הקרקע, היישובים החדשים, מרכזי השירותים, ההיתרים והתשתיות.
הציון הקבוצתי, 2.09, הוא מהנמוכים בין כל בלוקי ההחלטות בסקר. ארבע השאלות הראשונות, ההסדרה (2.04), תביעות הבעלות (1.92), היישובים החדשים (1.94) ומרכזי השירותים (1.98), מקבלות כולן כ-2.0 ומטה, ובכל אחת מהן 69% עד 72% מהמשיבים בוחרים ב-1 או ב-2. הגבוהות מעט הן המגרשים וההיתרים (2.17) והחיבור לתשתיות (2.32), כלומר הרכיבים המוחשיים שבהם הרשות מדווחת על התקדמות.
הפער בין הדיווח לבין התחושה חד: רשות הבדואים מונה אלף הסכמי הסדרה, 14 אלף יחידות דיור בתוכניות ואלפיים מגרשים מפותחים, והתושבים מדרגים את ההתקדמות ב-2.04.
בין 16% ל-26% מהמשיבים בחרו ב"לא יודע" בכל אחת משאלות הבלוק. השיעור הגבוה ביותר הוא בשאלות על החיבור לתשתיות (26%) ועל הקיצוצים (25%), ואחריהן מרכזי השירותים (24%) והקמת היישובים החדשים (24%). חלק מכך נובע מכך שרוב המשיבים מתגוררים בעיירות הקבע, ואינם נחשפים ישירות להליכי ההסדרה בפזורה. אך גם כך, ההחלטות המרכזיות בתחום אינן מוכרות לחלק ניכר מהציבור שאליו הן מכוונות.
ההבדל בין סוגי היישובים מובהק סטטיסטית (p = 0.003)
תושבי הכפרים במועצות ובפזורה מדרגים את מדיניות ההסדרה ב-1.48, מהציונים הנמוכים בנספח, לעומת 2.22 בעיירות הקבע. דווקא מי שההסדרה נועדה לו אינו חש בה. גם הדתיות מובהקת (p = 0.006): החילונים מדרגים את ההסדרה גבוה יותר (2.72) מהמסורתיים (2.05) ומהדתיים (1.96). ההבדל לפי הכנסה מובהק באופן גבולי (p = 0.068), והמין אינו משנה.
החלטה 1279
תוכנית החומש לחברה הבדואית: פרקי התעסוקה והצעירים 14.3.2022
המשך הפעלת מרכזי ריאן וההכשרות המקצועיות, 180.3 מיליון ש״ח, ותוכנית "מעגלי תעסוקה" וכלים נוספים של שירות התעסוקה, 10.5 מיליון ש״ח. בנוסף, מסלול "תכנית מעבר" לצעירים בדואים לקראת האקדמיה והתעסוקה, מימון תואם של עד 40 מיליון ש״ח מכל צד להמשך תוכנית "שער לאקדמיה", 57.5 מיליון ש״ח לאזורי תעשייה ו-7 מיליון ש״ח לתיירות.
החלטה 2941
תיקון תוכנית החומש לחברה הבדואית 30.3.2025
הסטת תקציבים בתוך תוכנית 1279, ללא תוספת תקציב. תוספת האוצר לשנת המעבר קוצצה מ-20 ל-6 מיליון ש״ח, וחלקו של המשרד לשוויון חברתי מ-5 ל-1.5 מיליון ש״ח. במקביל נוספו 2.2 מיליון ש״ח למעגלי תעסוקה, 2.34 מיליון ש״ח לתיירות, ופנייה לבחון מימון תואם של עד 30 מיליון ש״ח נוספים מכל צד ל"שער לאקדמיה".
מה הסקר בודק
רוב משיבי הסקר הם צעירות, כלומר קהל היעד הישיר של שתיים משלוש השאלות.
פיתוח כלכלי ותעסוקה 3 שאלות | 173 משיבים
הציון הקבוצתי, 2.71, גבוה בבירור מזה של מדיניות ההסדרה, אך עדיין מתחת לאמצע הסולם. הגבוהה מבין שאלות ההערכה בבלוק היא שאלת התוכניות לצעירים, 2.82, ו-35% מדרגים אותה ב-4 או ב-5. זהו השיעור הגבוה ביותר של ציונים גבוהים מבין שאלות ההערכה בבלוק.
שילוב הנשים בתעסוקה מקבל 2.54, ואזורי התעשייה והתיירות 2.67. החלטה 2941 קיצצה את תקציב שנת המעבר, אחת התוכניות לצעירים, אף שתוכניות אלה זוכות להערכה הגבוהה ביותר בבלוק. גם בקבוצה זו תושבי הכפרים והפזורה נמוכים מאוד, 1.78 לעומת 2.91 בעיירות הקבע (p < 0.001).
החלטה 1279
תגבור התקציב השוטף של יישובי הבדואים 14.3.2022
תוכנית החומש הקצתה 192.5 מיליון ש״ח לתגבור התקציב השוטף של הרשויות הבדואיות בשנים 2022 עד 2026, לנוכח חולשתן הפיננסית: שיעור גביית הארנונה בהן עמד על כרבע בלבד.
החלטה 1274
צמצום ההוצאה התקציבית בשנים 2024 ואילך 14.1.2024
במסגרת הקיצוצים שאחרי פרוץ המלחמה בוטל התגבור החריג לתקציב השוטף של הרשויות הבדואיות, בהיקף של כ-192 מיליון ש״ח.
מה הסקר בודק
בשאלה זו כיוון הסולם הפוך: ציון גבוה פירושו פגיעה גדולה יותר.
הקיצוץ ברשויות המקומיות שאלה אחת | 150 משיבים
הממוצע 2.83, ו-35% חשים שהקיצוצים פגעו במידה רבה או רבה מאוד. תושבי עיירות הקבע, שבהן פועלות הרשויות שתקציבן קוצץ, חשים בפגיעה יותר (3.00) מתושבי הכפרים והפזורה (2.30, p = 0.040). שיעור ה"לא יודע" בשאלה זו, 25%, הוא מהגבוהים בבלוק.
בכל עשר השאלות שיעור המדרגים 1 או 2 גבוה משיעור המדרגים 4 או 5. בשש שאלות ההסדרה הפער הוא פי שלושה עד פי שמונה. כמחצית מהמשיבים, 47% עד 51%, בוחרים בציון הנמוך ביותר בארבע השאלות הראשונות: ההכרה בכפרים, תביעות הבעלות, היישובים החדשים ומרכזי השירותים.
הממצאים מבוססים על 217 משיבים, שרובם נשים צעירות, ואינם מייצגים את החברה הבדואית בנגב. גברים, מבוגרים, תושבי תל שבע וכסיפה ותושבי הכפרים מיוצגים בחסר. מוצע לבחון את הממצאים בסקר ההמשך, במדגם מאוזן לפי מין, גיל ויישוב, שיכלול גם את תושבי הפזורה.