ניווט

נספח ב - מועצה אזורית רמת נגב

עיקרי הפרק

  • ציון תפקוד הממשלה ברמת נגב הוא 1.91, נמוך מזה של כל אזורי הסקר.
  • שביעות הרצון מהשירותים העירוניים השוטפים ברמת נגב גבוהה מזו של שאר הנגב (3.74 לעומת 3.53), אך המענה לדיור (2.43) והתחבורה הציבורית (2.11) מדורגים נמוך בהרבה.
  • 91% מהתושבים רואים את עצמם ממשיכים לגור במקום גם בעוד חמש שנים, לעומת 75% בשאר הנגב. הם מחויבים למקום, ובה בעת מאוכזבים מהמדינה.
  • התחבורה נבחרה בידי 51% מתושבי רמת נגב כאחד משלושת התחומים החשובים להם, לעומת 28% בשאר הנגב, והיא גם אחד התחומים שבהם שביעות רצונם נמוכה במיוחד.

מועצה אזורית רמת נגב היא שותפה בדוח זה, אך יישוביה אינם משויכים לאף אחד מארבעת אזורי הסקר בקובץ שיבוץ היישובים. מסיבה זו לא קיבלו 185 משיביה בלוק שאלות ייעודי, והם אינם מופיעים בפילוחים האזוריים. הם כן נכללים בכל פרקי שאלות הליבה, ונספח זה מוקדש להם.

היישובים שמהם נלקח המדגם

המדגם כולל 14 יישובים במועצה.

יישוב

משיבים

יישוב

משיבים

מדרשת בן גוריון

60

רתמים

8

טללים

25

באר מילכה

6

אשלים

17

כמהין

6

שדה בוקר

17

ניצני סיני

6

רביבים

16

שיזף

2

מרחב עם

12

מחנה טלי

1

משאבי שדה

8

ניצנה (קהילת חינוך)

1

ארבעת הנושאים

ההשוואה כאן היא מול 630 בעלי השיוך האזורי, כלומר מול ארבעת האזורים שבגוף הדוח.

ארבעת הנושאים

התמונה חדה. בתפקוד הממשלה, המוצג בנפרד מארבעת הנושאים, מקבלת רמת נגב 1.91 לעומת 2.41 בשאר הנגב, הפער הגדול ביותר בתרשים. מבין ארבעת הנושאים, הציון נמוך מהותית בשירותים המקומיים, 2.78 לעומת 3.01. בהרגשת הביטחון, בטיפול ברווחה ובתעסוקה ההבדלים קטנים ואינם מובהקים. עדיין הממצאים האגרגטיביים האלה אינם מבהירים את התמונה במלואה, כפי שניתן לראות בממצאים המפורטים להלן.

תשע עשרה שאלות הליבה

תשע עשרה שאלות הליבה

תשע עשרה שאלות הליבה

תשע עשרה שאלות הליבה

הממוצע הנמוך של השירותים המקומיים מסתיר תמונה מפוצלת: שביעות הרצון מהשירותים המוניציפליים השוטפים ברמת נגב גבוהה משמעותית מזו של שאר הנגב (3.74 לעומת 3.53),‏ ממצא המצביע על שביעות רצון גבוהה יותר מהשירותים המוניציפליים המסופקים על-ידי המועצה האזורית, לעומת שביעות רצון נמוכה הרבה יותר מהדיור (2.43 לעומת 2.85) ומהתחבורה הציבורית (2.11 לעומת 2.58),‏ המוכתבים בעיקר ברמה הלאומית (כל הפערים האלה מובהקים סטטיסטית).

תופעה זו באה לידי ביטוי במיוחד ברמת חוסר שביעות הרצון של תושבי רמת הנגב מהתפקוד של הממשלה, על כל אחד מהמרכיבים שלו, כולם ברמה סטטיסטית מובהקת: קיום הבטחות, שמיעת קולות התושבים, מודעות לתכניות, ועוד.

למרות זאת, ממצא בולט ברמת הנגב יותר מבשאר הנגב הוא הנטיה הגבוהה יחסית של התושבים להישאר במקום בשנים הקרובות. ממוצע הכוונה להישאר ברמת נגב הוא 4.61, לעומת 4.08 בשאר הנגב, הגבוה מכל אזורי הסקר.

צירוף שני אלה מגדיר את הטיפוס שהדוח מכנה ״מתוסכלים ונשארים״ בצורתו החדה ביותר: תושבים המחויבים למקום יותר מכל אזור אחר בסקר, ומאוכזבים מתפקוד המדינה יותר מכל אזור אחר.

הכוונה להישאר וסדר העדיפויות

91% מתושבי רמת נגב רואים את עצמם ממשיכים לגור במקום גם בעוד חמש שנים, לעומת 75% בשאר הנגב, ורק 3% שוקלים לעזוב, לעומת 12%. ההבדל מובהק סטטיסטית (p < 0.001).

הכוונה להישאר וסדר העדיפויות

גם סדר העדיפויות של תושבי רמת נגב שונה מזה של שאר הנגב. בראש הרשימה עומדים החינוך (59%) והבריאות (55%), ומיד אחריהם התחבורה, שנבחרה בידי 51% מהמשיבים לעומת 28% בשאר הנגב. הביטחון והמיגון, לעומת זאת, נבחרו בידי 38% בלבד, לעומת 55% בשאר הנגב, ובהתאם לכך תחושת הביטחון האישי ברמת נגב גבוהה מזו של שאר הנגב (3.65 לעומת 3.22). הדיור והתשתיות נבחרו בשיעור גבוה יותר (32% לעומת 23%), ושיקום ופיצוי כמעט אינם נבחרים (1% לעומת 16%). ההבדלים בתחבורה, בביטחון, בדיור ובשיקום מובהקים סטטיסטית. התעסוקה נבחרה בשיעור דומה לשאר הנגב (44% לעומת 51%), וההבדל אינו מובהק.

שני הממצאים יחד מחדדים את התמונה שעלתה בנספח. הדיור והתחבורה הציבורית, שני תחומים התלויים בעיקר במדינה, הם התחומים שבהם שביעות הרצון של תושבי רמת נגב נמוכה במיוחד, והם גם התחומים שהם מייחסים להם חשיבות רבה יותר משאר תושבי הנגב. עם זאת, חוסר שביעות הרצון מתפקוד הממשלה אינו מתורגם אצלם לנטייה לעזוב.

סייג. משיבי המועצה אינם מדגם מייצג של תושביה. בנוסף, מכיוון שיישובי המועצה אינם משויכים לאזור סקר, אין עבורם בלוק החלטות ואי אפשר לבחון החלטות ממשלה ספציפיות מנקודת מבטם. גם נתוני רקע לא נאספו על משיבי המועצה, ולכן אין בנספח פילוח לפי מאפייני האוכלוסיה.